המכביה הרביעית

 

המכביה ה-4
י"ג-כ' בתשרי, תשי"ד

שמונה ימי התמודדות מרתקים, ב-19 ענפי ספורט, בהשתתפות 890 ספורטאים מ-22 מדינות, נפתחו ב-20 בספטמבר 1953 באצטדיון רמת-גן. נקודת הכובד עברה ליבשת אמריקה הצפונית והדרומית, ולראשונה הופיעו משלחות מזימבבואה, ברזיל וצ'ילי. ברשימת הענפים הופיעו הפעם שוב, לאחר הפסקה, ענפי הטניס שולחן והקליעה למטרה, לצד ענף חדש - הכדורת. ענף ההוקי יצא במכביה זו להפסקה ארוכה ועתיד היה לחזור כענף תחרותי רק במכביה ה-11. קבוצת ספורטאים לא יהודים מחו"ל, ממנצחי אולימפיאדת הלסינקי,
ו-5 רקדניות מים מאמריקה, שהשתתפו בהופעות הראווה, זכו להתענינות מיוחדת. 

ההשתתפות הערה ביותר ניכרה בענפי האתלטיקה הקלה (100 ספורטאים מ-16 ארצות) והשחייה (72 אנשים מ-13 ארצות). בתחרויות הקבוצתיות צעד הכדורגל בראש. המחסור במתקנים ספורטיביים ראויים אילץ את הוועדה הטכנית להסתייע באולמות בתי-ספר ואולמות ציבור אחרים לקיום התחרויות. 

לראשונה הוענק פרס לספורטאי המצטיין של המכביה (ע"ש אליהו סביסלוצקי), מה שיהפוך למסורת קבועה במכביות הבאות. הזוכה היה המתאבק הקנדי פרד אוברלנדר. מבין חברי המשלחת האמריקאית בלטו 10 ספורטאים, מחברי הנבחרות האולימפיות של ארה"ב בענפים שונים, ביניהם - המתעמל האמריקאי אייב גרוספלד (6 מדליות זהב), פרי ואובראיין (הדיפת כדור ברזל), הרי לסקאו (הליכה), בוב ריצ'ארדס (אלוף אולימפי בקפיצה במוט), הריסון דילרד (110 מ' משוכות) ומל ויטפלד (ריצת 800 מ'). ספורטאים בולטים מהנבחרת הבריטית - השחיין רוי רומיין והקופץ למים פיטר אליוט. השחיינית הישראלית שושנה ריבנר גרפה 2 מדליות זהב ודוד קושניר, לימים - אחד המאמנים הבכירים בארץ, ניצח בקפיצה לרוחק.

התחרויות התקיימו אותה שנה בצל תקריות הפדאיון בגבול ירדן, פרישת דוד ופולה בן-גוריון לשדה-בוקר, ושפל בעלייה, עם 11 אלף עולים בלבד. ברקע - תביעת ארגון הפועל מהסתדרות מכבי העולמית, לשוות למכביה צביון לאומי כללי ואחיד, תוך העברת ניהול המשלחת הישראלית והפיקוח הכללי לידי התאחדות הספורט בישראל. בנוסח הפשרה, בתיווכו של טדי קולק, הסכימו נציגי מכבי להקמת ועדת תיאום להרכבת נבחרות ישראל ע"י ההתאחדות לספורט בישראל, ולהקמת מוסד משותף לטיפול בציוד.

תקציב המכביה - כרבע מיליון ל"י, גויס בחלקו מהממשלה, מהסוכנות היהודית וממוסדות ציבור. נשיא המדינה, יצחק בן-צבי, פתח חגיגית את המשחקים. הלפיד הועבר מקברות החשמונאים במודיעין לאצטדיון רמת-גן ומאות יונים הופרחו באוויר, כנהוג במשחקים האולימפיים. את טקס הנעילה באצטדיון חתם משחק כדורגל בין נבחרת ישראל לנבחרת מדינות העולם.

לאחר המכביה הרביעית הוחלט לערוך את המפעל, כמו שאר מפעלי הספורט הגדולים בעולם, רק אחת לארבע שנים, כחלק מהמגמה לזכות בהכרה במכביה כמפעל אזורי של הוועד האולימפי הבינלאומי. הכרה זו אכן התקבלה בעקבות צעד זה, בשנות ה-50.