המכביה האחת-עשרה - מוזיאון הספורט היהודי העולמי
Main Content

המכביה האחת-עשרה
 

6 - 16 ביולי | 1981

11

המכביה ה-11
ד' - י"ד בתמוז, תשמ"א 

המכביה ה-11 ב-1981 הוקדשה לפייר גילדסגיים ז"ל, נשיא תנועת מכבי העולמי ויו"ר הוועדה הבינ"ל למשחקי המכביה, שנהרג אותה שנה בתאונת דרכים. 3,450 ספורטאים השתתפו, מ-33 מדינות, כולל משלחות  חדשות מניו-זילנד, ברמודה ופורטו ריקו . שני נציגים מצריים השתתפו כמשקיפים בטורניר הכדורמים. 32 ענפי הספורט התחרותיים כללו הפעם ענפים חדשים כמו שייט, סופטבול וראגבי, כאשר ענף ההוקי חודש, לאחר הפסקה של 31 שנה.

הייתה זו מכביה ללא יומרות גדולות בתחום הספורט, כאשר מטרתה המוצהרת היא - 'קיבוץ גלויות ספורטיבי'. הסוכנות ארגנה ערבי עלייה וקליטה, ובמלון דיפלומט בת"א אורגן יריד "עלייה אקספו 81", כשברקע ממשיכה המגמה המדאיגה של ירידה מהארץ, והמכביה משמשת אבן שואבת לספורטאים יורדים. המארגנים נחלו כאן הצלחה יחסית, ובתום ימי המכביה נפתחו 80 תיקי עלייה ע"י ספורטאים מחו"ל (ביניהם ווילי סימס, שחקן הכדורסל אמריקאי, שבגמר המשחקים החליט להישאר בישראל). 

האיצטדיון העירוני בר"ג שופץ ערב המכביה, בהשקעה של למעלה מ-3 מיליון שקל, ולראשונה בתולדות המכביות, התקיים טקס הפתיחה המרשים בשעות הערב, ששיאו בצניחה החופשית של חניכי ביה"ס לצניחה של צה"ל, למרכז המגרש, שהאיצטדיון חשוך בתחילה, ומואר בהדרגה, עד נגיעת אחרון הצנחנים בקרקע.  עם הינתן האות, הדליקו 50 אלף הנוכחים זיקוקים שחולקו בעוד מועד. יוסף יקותיאלי הקשיש, בן ה-84, הוסע בג'יפ במסגרת מצעד המשלחות, כשלצידו  צעדו 4 דורות של מכבים, בני משפחת בן-דרור מפ"ת. 

המכביה ה-11 הדגישה, בעוצמה גבוהה מבעבר, את "המהפכה הגדולה" המתחוללת בעשורים האחרונים באופיו של הספורט היהודי: ירידה ניכרת ברמה הספורטיבית ובמספר המשתתפים בענפים הקלאסיים (אתלטיקה, אגרוף, הרמת משקולות), למול עלייה בשיעור העוסקים בענפים אנגלו-סכסיים מובהקים, כמו - הוקי, גולף, סקווש, בדמינטון, קריקט, סופטבול, כדורת וטניס.

במכביה זו נקבעו 14 שיאי מכביה חדשים באתלטיקה, 16 בשחייה ו-8 בתחרויות הקליעה השונות. אתרי ספורט חדשים בכפר-המכביה שימשו לתחרויות הסקווש, הקראטה, הג'ודו וההאבקות. הבריכה נשארה במוקד, למרות היעדר כוכבים בעלי שם עולמי. השחיינים הישראלים צמצמו פערים עם שחייני הנבחרת האמריקאית, שהרשימה הפעם פחות מבעבר. נבחרת ישראל שיפרה 7 שיאים בינלאומיים ושברה 18 שיאי מכביה בבריכת אוניברסיטת ת"א, וגרפה סה"כ 9 מדליות זהב, לעומת 14 שחייני נבחרת הכוכבים והפסים.
בין הישראלים בלטו השחייניות ליאור בירקן והדר רובינשטיין, ובין השחיינים - אמיר גניאל, רון קרמן, יורם כוכבי וירון אילתי. בין האמריקאים בלט אנדי זלצמן, זוכה מדליית הזהב ב-100 מ' חופשי. 

תחרויות ענפי המסלול והשדה נערכו במרכז הספורט הלאומי בהדר יוסף. ישראל ערערה הפעם על השליטה הכמעט מוחלטת של אתלטים אורחים , בעיקר אמריקאים, בענפים אלו. השמות הבולטים - יאיר קרני, השיאן הישראלי בריצת 10,000 מ', אריה גמליאל , מני רוזנברג ויואב מקל (מרחקים קצרים), וצבי דאובר (ריצות ארוכות). האתלט האמריקאי בריאן מונדשיין, קבע שיאים מרשימים בריצת 400 מ' משוכות (52.07 שנ') ובקרב עשרה
(359 דק'). האתלט הבריטי גארי וילסון (זהב ב-100 מ'), הוכתר בתואר "היהודי המהיר ביותר". השחקנים הבולטים על מגרש הטניס היו שלמה גליקשטיין (אותה שנה - במקום ה-49 בדירוג העולמי) ודנה גילברט, אלופת המכביה ה-10 בטניס  (אז - במקום ה-72 בעולם בדירוג לנשים). 

בעוד הרמה בענפים האישיים הייתה מניחה את הדעת, הרי שבענפים הקבוצתיים (כדורגל, כדורסל, כדורעף וכדורמים) היא הייתה מאכזבת למדי. נבחרת הכדורסל הישראלית הייתה מבוססת על "שלד אמריקאי" עם "ספיחים" ישראליים, ונוצחה במשחק הגמר. לראשונה בהיסטוריית המכביות, ישראל לא הגיעה לשלב הגמר בכדורגל, בו התמודדו נבחרות ארה"ב ודרא"פ, תחת שיפוטו של אברהם קליין. 

סה"כ חולקו במכביה זו, שתקציבה נאמד ב-1.75 מיליון דולר, 1960 מדליות (650 מתוכן - זהב), 35 מגינים גדולים (בענפים הקבוצתיים) ו-108 מגינים קטנים (בענפים בהם ניתנו פרסים אישיים וקבוצתיים). הטקסים והמשחקים משכו לישראל כ-8,000 תיירים, שהכניסו לקופת המדינה 7-6 מיליון דולר, ושוב הוצגו ציורים של ילדים מ-19 מדינות בעולם, הפעם בהיכל התרבות בת"א. המכביה ננעלה בטקס מרשים בבריכת הסולטן בירושלים, בליווי חזיון אור-קולי מרגש, זרקורים שהאירו על חומות העיר העתיקה, ופנייתו הנרגשת של רה"מ מנחם בגין לאלפי הספורטאים, לקיים את מצוות העלייה לישראל. 

גופן ניגודיות ❯ הצהרת נגישות